מגיפת הקורונה חידדה לנו עד כאב את פגיעותם של הורינו המבוגרים. עכשיו, כשהם חוששים יותר לצאת החוצה - חשוב פי כמה לוודא שהם מקבלים את כל מה שהגוף והנפש שלהם זקוקים לו - עד הבית.
הוירוס הגלובלי ששיבש לכולנו את החיים בשנתיים האחרונות לא ריחם על ילדי הגן - אבל יותר מכל הוא פגע בקשישים: גם אלו מבניהם שהצליחו להתחמק ממנו מבלי להדבק - הסתגרו בביתם ונותרו בבדידותם. הם לא יצאו לחוגים שהתבטלו, לארוחות משפחתיות, למפגשים החברתיים הקבועים שלהם במתנ"ס או בגינה השכונתית, ואפילו ויתרו על תורים במרפאות.
גם היום, כשנראה שהעולם מתחיל לגבש לעצמו שגרה חדשה, שבה אנחנו לומדים לחיות לצד הקורונה - ההורים שלנו עדיין חוששים לצאת מהבית.
הסגרים הוסרו – אבל הפחד נשאר.
אז הם יוצאים מהבית לצורך ביקור חשוב אצל הרופא, לרכוש מזון ותרופות, אבל רבים מהם מעדיפים עדיין להימנע מכל יציאה שאיננה "הכרחית".
השאלה היא מה זה "הכרחי".
ההורים שלנו נשארים בבית, כי מה שנתפס בעיניהם כ"הכרחי", או דחוף - הוא ממש לא מספיק כדי למלא אחר צורכיהם הגופניים והנפשיים האמיתיים!
אז מה, באמת, הכרחי?
מגע אנושי.
אנחנו ממעיטים בערכו, אבל כבר הוכח מדעית שכולנו זקוקים לו, על בסיס קבוע, לבריאותנו הפיזית והנפשית. זה נכון מינקות ולאורך כל החיים, אבל ההורים שלנו, בתקופת הקורונה ואחריה – סובלים במיוחד מהעדרו.
הם יושבים על הספה, ספונים בביתם. בוהים בטלוויזיה או קוראים בספר. הרשתות החברתיות פחות מדברות אל הדור הזה, ומבחינתם, מעבר לשיחת הטלפון המזדמנת עם בן משפחה או חבר – אין להם שום אינטרקציה חברתית, ובטח שלא מגע אנושי – לא קשר עין, לא ליטוף, לא לחיצת יד.
ומה עוד הכרחי חוץ ממגע?
תנועה.
אנחנו תמיד מדגישים שתנועה היא אם כל חי. אצל בני האדם, התנועה מזרימה את הדם ומחזקת את כל הגוף. כשההורים שלנו נשארים בבית, התנועה שלהם מצטמצמת מאוד, עד לרמות מינימליות. כמה צעדים בין הסלון לחדר השינה, כפיפה מזדמנת להרים חפץ שנפל – וזהו, פחות או יותר. זה לא מספיק.
בנוסף לנטייתו להישאר בבית כאמור, הגיל השלישי מאופיין בירידה משמעותית בשיווי המשקל, וקיים אצלו פחד גדול מפני נפילה. הפחד הזה משתק את הורינו, ומצמצם עוד יותר את טווחי התנועה שלהם, מה שמחליש את השרירים והעצמות שלהם. זהו מעגל קסמים אכזרי, מכיוון שהעדר תנועה הוא האויב הגדול ביותר של הגוף.
ומה עם הנפש?
גם היא, כמובן, שילמה ומשלמת מחיר כבד אצל הורינו. מחקרים שנעשו על תקופת הקורונה מראים שקשישים רבים חוו ירידה קוגניטיבית ורגשית משמעותית בתקופה הזאת.
בימים אלה, כאמור, העולם מנסה לחזור לשגרה, אבל כולנו מבינים שהוא כבר לא יחזור להיות בדיוק כפי שהיה. אנחנו חוזרים למרחב הציבורי – אבל ביתר זהירות, ואם על עצמנו אנחנו לא חוששים, ויוצאים לבלות במקומות הומי-אדם – הרי שלהורינו הקשישים אנחנו הרבה יותר דואגים.
הפתרון שלנו להורים שלכם הוא טיפולים ברפואה המשלימה עד הבית.
איך זה עובד?
פשוט. המטפל שלנו יגיע לבית ההורה שלכם. בטיפול הראשון הוא יכיר אותו, ישמע מה כואב לו, וביחד הם יבנו תוכנית טיפולים אישית. הם יתאימו לו, ביחד איתו כמובן – את סוג הטיפול – רוב המטופלים שלנו בגיל השלישי מעדיפים רפלקסולוגיה או עיסוי עדין שמבוצע בישיבה, ברגליים או בידיים.
אנחנו נמנעים מעיסויים חזקים ועמוקים מדי בגיל השלישי, כדי לא להכאיב ובעיקר להנעים. אנחנו מתמקדים בהנעת מפרקים לצורך שימור טווחי התנועה הנדרשים לתפקוד תקין, בשחרור שרירים תפוסים, הזרמת דם טרי לרקמות, ריכוך והקלה על הכאבים.
מה זה כולל?
הטיפולים שלנו עד הבית לגיל השלישי מוצעים בסדרות של עשרה טיפולים, המתבצעים פעם בשבוע, ביום ובשעה קבועים המתואמים בין המטפל למטופל. שגרה חשובה מאוד לתחושת היציבות והבטחון של המטופל, ולכן אנחנו לא מבצעים טיפולים בודדים, שלדעתנו לא ישיגו את מטרתם – לשפר את מצב בריאותו ואת איכות חייו של המטופל.
מה היתרונות?
טיפול של אחד על אחד בביתו של המטופל בגיל השלישי מעניק לו תחושת בטחון. הוא לא חושף את המטופל לציבור, אבל כן מעניק לו את המגע האנושי והתנועה להם הוא כה זקוק לבריאותו הפיזית והנפשית.
הטיפולים שלנו נעימים למטופלים, שממתינים להם בציפיה. המגע והתנועה שבהם מחזקים לא רק את גופם, אלא גם את הבטחון שלהם בגופם – שזה לא פחות חשוב. הכאבים שלהם נחלשים, תחושת המסוגלות מתחזקת, וכתוצאה מכך חל שיפור משמעותי גם במצב הרוח וברמות האנרגיה.
ומה הטיפולים שלנו נותנים לכם הילדים?
בטחון ושקט נפשי, הטמונים בידיעה שההורים שלכם מטופלים בידיים טובות ומקצועיות, בסביבה הטבעית הנוחה להם, מבלי הצורך להוציא אותם מהבית.